קוראים לי יעקב שטיין.

אם הייתם רואים אותי לפני כמה שנים, לא הייתם מאמינים שיום אחד אספר סיפור כזה. גדלתי במשפחה ירושלמית עם הרבה אחים, למדתי טוב בחיידר, אפילו בלטתי בלימודים.

בישיבה קטנה עוד החזקתי מעמד שנה, ואז החלו החברים החדשים, שהצליחו להפיל אותי כמעט עד התהום… זה כלל יציאות, בילויים, חוויות "מרגשות" מהרחוב. ומהר מאוד הגיעה הידרדרות. הפסקתי ללמוד, התחברתי לחבורות לא טובות, הסתבכתי עם החוק, חוויתי תיקים, חקירות, מעצרים. לא אשכח את הרגע שהמשטרה הגיעה לבית של ההורים שלי עם צו חיפוש. עקרו להם את האסלה מהמקום. פירקו את הבית, ושברו את הלב שלהם…

ההורים שלי לא גמרו להוריד דמעות. אמא שלי הייתה מדליקה נרות שבת כמו ביום כיפור. אבא שלי היה הולך ברחוב והעיניים של השכנים צרבו לו בלב. כל המשפחה סבלה. אחי הקטן שאל למה השוטר הגיע לחפש את יענקי.

בפנים, הייתי ילד. ילד עם נשמה, ולב שרוצה מאוד להיות טוב. רק הלב הזה היה קבור עמוק מתחת לשכבות של מרדנות, כאב ופחד.

עד שיום אחד קרה השינוי. ארבעת החברים שלי נעצרו, ואני קלטתי שהחיים שלי חייבים להתהפך.

אח שלי, תלמיד בישיבה מובחרת, הציע לי ללכת לישיבת תפארת תורה של הרב סופר.

לא האמנתי שיקבלו אותי, אבל זה קרה: מישהו האמין בי, גם כשאף אחד אחר לא העז. אמנם ההורים שלי חשבו שזה לא יחזיק מעמד אפילו חודש. אבל נכנסתי לשם, ואת החום, החיבור והאהבה שקיבלתי – אני לא יכול לשכוח. הם אלו שעזרו לי גם ברגעים קשים להמשיך.

עבר חודש. נבחנתי על 10 דפי גמרא וקיבלתי 100. בסוף הזמן עשיתי סיום מסכת סוכה. ניגשתי עם עוד חמישה בחורים להיבחן על המסכת אצל מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל.

לאחר שנתיים זכיתי בס"ד להתחתן עם בחורה מסמינר חשוב בבני ברק, וכיום יש לי בית יהודי, עם הוויה חמה וטהורה, וילדים צדיקים שלומדים בחיידר…

אני מרגיש שזה לא רק הסיפור שלי. זו קריאה לכל מי שרוצה להציל עוד יענקי. עוד נשמה שאבדה ואפשר להחזיר אותה. זו זכות. זו שליחות!

ואני, יענקי – אני ההוכחה החיה לזה.