מהתהום אל בית המדרש
קוראים לי יעקב שטיין. אם הייתם רואים אותי לפני כמה שנים, לא הייתם מאמינים שיום אחד אספר סיפור כזה. גדלתי במשפחה ירושלמית עם הרבה אחים, למדתי טוב בחיידר, אפילו בלטתי בלימודים. בישיבה קטנה עוד החזקתי מעמד שנה, ואז החלו החברים החדשים, שהצליחו להפיל אותי כמעט עד התהום… זה כלל יציאות, בילויים, חוויות "מרגשות" מהרחוב. ומהר […]
למה אנחנו עוזרים גם כשלא מבקשים?
בעולם רועש של דרישות, מיילים, עמותות וטפסים – יש משהו טהור ונוגע בחסד שבא בלי הזמנה. כזה שלא נולד ממודעה, אלא מעין טובה. לא מבקשת עזרה, אלא מחיפוש למי לעזור. זה חסד שנובע ממקום עמוק: ראיית האחר. רגישות אמיתית. וביננו? יש אנשים שלעולם לא יבקשו. או מתוך בושה, או סתם – כי התרגלו "להסתדר" ו"לא […]
מה באמת מסתתר מאחורי סל מזון?
היא פתחה את המקרר ביום שלישי בצהריים, וידעה שהיא צריכה לחשוב מהר. שני ילדים חזרו מהחיידר. תינוק על הידיים. ושם בפנים שכבו חצי קופסה של גבינה, גזר עייף, ושום תכנון לארוחת ערב. היא כבר רגילה לאלתר. אבל היום – אין. אין ביצים. אין עוף. ואין לה את הלב לומר לילדים: "נראה לי שנאכל עוד פעם […]
תנו את המקסימום
12 בלילה. הוא חזר הביתה משהייה ארוכה בבית החולים לצד בנו. ליוו אותו שתיקה עייפה ורוח קרירה של ערב חורפי בדרום. שניהם היו מותשים. הבן נזקק בדחיפות לקביים וכיסא גלגלים. אבל האבא ידע שהגמ"ח באזור סגור כרגע… הם ישבו במונית, מותשים. הדמעות כבר עמדו לחות בזוויות העיניים. זה רגע שלא נשכח… ואז מישהו עצר. והפנה […]
ללמוד תורה גם כשנופלים טילים
הסיפור שלא סופר – על האברכים של הדרום יום שמחת תורה תשפ"ד. השביעי באוקטובר. שש וחצי בבוקר. אזעקות חורכות את האוויר של הדרום, מפלחות את הדממה כאילו באו לקרוע את המציאות עצמה .דקות אחר כך – הפיצוצים. חזקים. קרובים. רועדים הקירות, רועדים הלבבות. אבל יש משהו אחד שלא רועד: בית המדרש. בעיר אופקים, ממש בלב […]