"קוראים לי יענקי. גדלתי בירושלים, במשפחה גדולה וחמה. הלכתי לישיבה טובה, אבל נסחפתי. החברה לא הייתה טובה, ובלי לשים לב, מצאתי את עצמי ברחוב. בהתחלה זה היה רק בשביל להעביר את הזמן. אחר כך – לחפש כסף קל. מהר מאוד נשאבתי לבילויים ולחבורות שוליים והפכתי לנער בעייתי.
בכל פעם שהייתי חוזר הביתה ורואה ניידת משטרה, נאלצתי לברוח. חייתי בפחד תמידי. לא הייתה לי מנוחה…
ואז הגיע הרגע ששינה לי את החיים: יום אחד עצרו את ארבעת החברים הכי קרובים שלי. אני, באורח פלא, לא הייתי איתם. ניצלתי. אבל המחיר היה כבד…
המשפחה שלי עברה תקופה קשה. ההורים לא הפסיקו לבכות. הדלקת הנרות של אמא שלי נראתה כמו תפילת נעילה, עם דמעות כמים.
למזלי, אח שלי שמעלי לא ויתר. הוא שכנע אותי להגיע לישיבת תפארת תורה של הרב סופר. הרב הסכים לקבל אותי, למרות העבר הלא פשוט שלי… כשהישיבה ביקשה שכר לימוד לשנה, ההורים שלי צחקו ואמרו: 'הוא לא יחזיק מעמד אפילו חודש …'"

אבל מה שקרה היה מעבר לכל דמיון. ברחמים ובכוחות על-אנושיים, הרב סופר וצוות הישיבה חיברו אותי מחדש. אחרי חודש כבר נבחנתי על עשרה דפי גמרא. אחרי חצי שנה עשיתי סיום בבית, כשההורים שלי יושבים ובוכים, הפעם מאושר. כעבור שנתיים זכיתי להקים בית עם בחורה מסמינר חשוב בבני ברק.
היום אני אברך, אבא לילדים, עם בית חם וחיים של תורה. ואני יודע שאת כל החיים שלי אני חייב לרב סופר, ולישיבה שנתנה לי התחלה חדשה…