זה התחיל בשקט:
בחור אחד שלא מצא מקום, עוד שניים שלא האמינו בעצמם ואחד שכן האמין בהם – הרב אפרים סופר שליט״א .
כך, בשלהי תשע"ג, הוקמה ישיבת "תפארת תורה", עבור אותם בחורים שכולם כבר כמעט וויתרו עליהם. כולם – חוץ מהקב"ה. הם הגיעו מהקצה. נערים שכבר שקעו בעולמות של פשיעה וסמים. מסגרות אחרות לא היו מוכנות לקבל אותם, אבל אנחנו ראינו את מה שאחרים לא רצו לראות: לב פועם. ניצוץ. נשמה…
בחשש, בצעדים הססניים, הם נכנסו אל היכל הישיבה . ושם הצוות המסור התחיל בזהירות לקלף שכבה אחר שכבה, ולגלות את האוצר שמתחת. באהבה, בעקביות, ובאמונה הם גילו יכולות לימודיות, חיזקו כישורים, ובנו עולם של תורה.
הבחורים קיבלו סדרי לימוד סדורים, מבחנים על פרקים שלמים, התחנכו לתפילה מתוך כוונה, ולמדו לדקדק בהלכה ולהיצמד לדרך התורה. וכך, לאט, אבל בטוח – הם גדלו. צמחו והפכו לבני תורה אמיתיים, עד שזכו להקים בתים עם יסודות מוצקים.
חוויה אינה פסק זמן מהישיבה – היא חלק בלתי נפרד מהישיבה, כך שאין
סיבה לפזול החוצה. זה היה המוטו שליווה אותנו. לכן, הוצאנו את הבחורים
לטיולים מגבשים בטבע והקמנו חצר פנאי מושקעת עם משחקי פינג
פונג, ביליארד, ומשחקי שולחן.
בנוסף, הפקנו ערבי שירה מרגשים שבהם נפתחו הלבבות, כשלקול
הצלילים וניגוני התעוררות הבחורים מקבלים על עצמם קבלות ומתחזקים.
עם לב ענק ויכולת נדירה לראות רחוק, הרב סופר לא הסתפק במה
שבתוך כתלי הישיבה. הוא יצא אל מדרשיות הנוער ברחבי הדרום, פגש
את הנערים היכן שהם נמצאים, דיבר אליהם בגובה העיניים והדליק בהם
ניצוץ. את מי שגילה נכונות, הוא קירב אל הישיבה ואת השאר הזמין
לחוות מקרוב – להגיע לסיומים, לערבי שירה וחיזוק כדי שירגישו, ימששו
ויטעמו את המתיקות. רבים מהם זכו להתקרב לדרך התורה הודות
לפעילות זו.
גם בשידוכים – כמו אבא – כשבחור הגיע לפרקו, היינו שם לצדו – הרב סופר יחד עם צוות הישיבה.
דאגנו שכל בחור יקבל את השידוך הטוב ביותר עבורו כדי להקים בית
יהודי טהור, החל מהבירורים ועד לחופה.
"קוראים לי יענקי. גדלתי בירושלים, במשפחה גדולה וחמה. הלכתי לישיבה טובה, אבל נסחפתי. החברה לא הייתה טובה, ובלי לשים לב, מצאתי את עצמי ברחוב. בהתחלה זה היה רק בשביל להעביר את הזמן. אחר כך – לחפש כסף קל. מהר מאוד נשאבתי לבילויים ולחבורות שוליים והפכתי לנער בעייתי.
בכל פעם שהייתי חוזר הביתה ורואה ניידת משטרה, נאלצתי לברוח. חייתי בפחד תמידי. לא הייתה לי מנוחה…
ואז הגיע הרגע ששינה לי את החיים: יום אחד עצרו את ארבעת החברים הכי קרובים שלי. אני, באורח פלא, לא הייתי איתם. ניצלתי. אבל המחיר היה כבד…
המשפחה שלי עברה תקופה קשה. ההורים לא הפסיקו לבכות. הדלקת הנרות של אמא שלי נראתה כמו תפילת נעילה, עם דמעות כמים.
למזלי, אח שלי שמעלי לא ויתר. הוא שכנע אותי להגיע לישיבת תפארת תורה של הרב סופר. הרב הסכים לקבל אותי, למרות העבר הלא פשוט שלי… כשהישיבה ביקשה שכר לימוד לשנה, ההורים שלי צחקו ואמרו: 'הוא לא יחזיק מעמד אפילו חודש …'"
אבל מה שקרה היה מעבר לכל דמיון. ברחמים ובכוחות על-אנושיים, הרב סופר וצוות הישיבה חיברו אותי מחדש. אחרי חודש כבר נבחנתי על עשרה דפי גמרא. אחרי חצי שנה עשיתי סיום בבית, כשההורים שלי יושבים ובוכים, הפעם מאושר. כעבור שנתיים זכיתי להקים בית עם בחורה מסמינר חשוב בבני ברק.
היום אני אברך, אבא לילדים, עם בית חם וחיים של תורה. ואני יודע שאת כל החיים שלי אני חייב לרב סופר, ולישיבה שנתנה לי התחלה חדשה…
"לא מעניין אותי מה עשית ומה היית לפני שהגעת לכאן, מעניין אותי מה אתה עכשיו"
בפסח תשפ"ד, בעקבות מיעוט במספר הבחורים בעלי התשובה המחפשים מסגרת ישיבתית, החליט ראש הישיבה בעצת גדולי ישראל לסגור את הישיבה ולהרחיב את פעילות הכוללים ופעילות העמותה